הערס מהשכונה מסתובב ברחוב כאילו הוא שייך לו, ולא מעניין אותו כלום.
הערס מהשכונה מדבר בקולי קולות בסלולרי, ולא אכפת לו שכל העולם ואחותו ישמעו.
הערס מהשכונה חונה בדאבל פארק מול הפיצוציה, יוצא לקנות סיגריות ולא טורח להוציא את המפתח מהסוויץ' כי א', מי יעלה על דעתו לעשות צעד טיפשי כמו לגנוב לו את הרכב, ושנית, הוא באמצע שיר סופני של תמיר גל, למה להפסיק אותו אפילו לשניה.
הערס מהשכונה מתנהל בצעקות מול כל העולם, ובראש ובראשונה מול אמא שלו, כי היא גידלה אותו ככה וחינכה אותו שלא צריך לצלצל באינטרקום אם אפשר לצעוק מהחלון.
לערס מהשכונה יש כלב בוקסר ענקי ומרייר, אותו הוא מוציא לטיול בלי רצועה ולא טורח לנקות את הערימות הריחניות שהוא משאיר אחריו.
הערס מהשכונה כמעט שבר הערב את הכספומט שברוב חוצפתו סיפר לו כי יתרתו אינה מאפשרת משיכה.
הערס מהשכונה הלך בעצבים הביתה וכמעט גרם לי להתקף לב כשהגיח משביל חשוך בו השתמש כדרך קיצור.
הערס מהשכונה התנצל מכל הלב, כמו ג'נטלמן, והציע ללוות אותי הביתה.
הכלבה שלי נבחה על הערס מהשכונה ואחר כך שיחקה עם הבוקסר המרייר שלו כמו אחרונת הפריחות.
אמרתי לערס מהשכונה תודה רבה, אבל אני יודעת ללכת הביתה לבד, גררתי את הכלבה הפריחה שלי מהרצועה וברחתי משם כל עוד נפשי בי.
הערס מהשכונה נשאר מאוכזב והמום מאחור, אבל התאושש תוך שתי שניות, ובעודי מתרחקת שמעתי אותו שואג לאמא שלו מלמטה שתזרוק לו מאה שקל, הכספומט המניאק לא נותן לו למשוך.
עכשיו אני קצת מתחרטת שלא נעניתי לערס מהשכונה. מלכה הוא היה עושה אותי. מלכה.
